איך הכאב שלי הפך למתנה ?
אני הכי ברת מזל בעולם למרות החיים הלא פשוטים שלי. אני
מגיל ינקות חייתי באווירת הזנחה והתעללות.
נשואה ואמא לשבעה יהלומים..
פעם סבלתי מחולשה אינסופית, דיכאונות, מאניה דיפרסיה,.
נדנדה של דיכאון קיומי האנרגיות מטורפות.
בגיל 25 כמעט קפצתי מהחלון בעודי לבד עם שני זאטוטים בבית.
אבל באותו רגע קול פנימי הזכיר לי סיפור עתיק שנתן לי כוח לעבור את הרגע הכואב ובסופו של דבר אותו רגע, ובאופן יותר מדויק הכאב הבלתי נסבל באותו רגע הפך להיות הפתח לחיים החדשים שלי. הוא זה שנותן משמעות לחיי עד היום. כי בתהליך שעברתי תודות לכאב, הוביל אותי לצמיחה ותובנות שעוזרים לי עד היום לחיות את חיי באופן משמעותי, לעזור לרבים אחרים ולהתפרנס מזה.
החלום שלי מאז ומתמיד היה לשמח את כל העולם. לרפא את כל הנשמות הדואבות. וכך יצאתי למסע ללמוד את החיים, את מה שחסר לנו וכיצד אפשר למלא את החלל הפנוי בליבנו.
אני זוכרת כיצד בגיל תשע ניסיתי לומר לאמא שלי שאני לא מאושרת. והיא ענתה לי שאושר לא קיים בעולם. אז יצאתי לחפש את האושר.
האם אושר קיים בעולם? גיליתי חכמות רוחניות רבות אך החכמה הכי גדולה לדעתי היא ההבנה כי אושר הוא לא המטרה. הוא התוצאה. כאשר הוא המטרה הוא הופך לחמקמק. גם השמחה היא לא המטרה אלא הכלי להגיע לאושר.
החכמה היהודית מסבירה כי שמחה מגיעה ככל שאדם חי בהערכה כלפי מה שיש לו בחיים אזי השמחה בליבו גוברת ואט אט מגיעים גם לרגעי אושר. נכון שהחיים מלאים מהמורות, אצל מי יותר ואצל מי פחות. לכן השאיפה והרדיפה צריכות להיות אחר חיים של משמעות, חיים מתוך מוכוונות פנימית והערכה כלפי מה שיש.
דוד המלך אומר נתת שמחה בליבי. השמחה היא משהו שצריך ללמוד מתינוקות. תינוק כל עוד הוא מקבל את הצרכים הבסיסיים שלו שמח. מה שנכנס למשוואה ש/ל המבוגרים הוא שאנחנו לעומת התינוק לא חיים בשמחה את העובדה שברגע זה אנו אוכלים או שותים או ישנו במיטה חמה, אולי אפילו עם מישהו שאוהבים, או על זה שיש לנו ידיים ורגליים ואנחנו יכולים לשרת את הצרכים שלנו, ללכת לכל מקום שאנו רוצים. לעומת נכה שתלוי בחסדים של אחרים. במקום זאת אנו חיים יותר את הדאגה לעבר ולעתיד. אנו חיים בטינה – על טראומות העבר ובדאגה על העתיד הכלכלי או הרומנטי שלנו.
הדרך לשנות את זה היא עי למידה לחיות ברגע. להודות על הרגע. וללמוד לנשום אותו.
מחקרים מראים כי רוב מערכות הגוף והנפש תלויות בנשימה נכונה. גם על הנשימה העצמאית צריך להודות בכל רגע. רק לפני זמן קצר הייתה לנו מגיפת ריאות שגרמה כל כך הרבה צער. הדבר הבסיסי ביותר פתאום לא היה מובן מאליו.
