ליציאה לחינוך ביתי רקעים שונים. רבים היו בחרדה גדולה כבר ביוםשהכניסו את ילדם למסגרת או אפילו תקופה ארוכה לפני כן. אולי מהיום בו הילד נולד והייתם בחופשת לידה, וכבר אז הרגשתם תחושת אופוריה מהשלווה בבית, מזמן האיכות עם ילדכם וחששתם מהיום בו תחזרו לשיגרה הלוחצת. הלחץ של כל בוקר להוציא את הילדים, לרוץ לעבודה, לחזור גמורים לתת להם נשיקת לילה טוב וחוזר חלילה. כבר אז אולי התחלתם לפנטז איך זה יכול להיות אם תפתחו מקור פרנסה שיאפשר לכם להישאר עם הילדים בבית. להשקיע יותר זמן בילדים ופחות במירוץת אחרי הפרנסה ולהגיע לשחיקה זוגית ומשפחתית בגיל צעיר מאד.
אז יש לי חדשות טובות בשבילכם. יש מאות אלפי ילדים והורים בעולם שפיתחו לעצמם שיגרה משפחתית רגועה. קמים בלי לחץ, מכינים ארוחת בוקר בלי לחץ ואז פונים כל אחד לעיסוקיו בתחומי הבית. או לחילופין אחד ההורים נמצא עם הילדים והשני עסוק בפרנסה. לפעמים מקור הפרנסה של ההורים משתלב עם גילאי הילדים ולחומי העניין שלהם וכבר מכשיר את הילדים בגיל צעיר להתמחות בדבר האמיתי. יכול להיות שלא תהיה להם השכלה מסודרת אך אם נבחן את המצב התעסוקתי בעולם, נגלה כי רבים שהשלימו השכלה בתחומי עיסוק מובילים, לא הצליחו לממש אותו להכנסה בחיים. מכל מיני סיבות. בין אם גילו בשלב מאוחר בחייהם כי למדו משהו שלא מעניין אותם ובין אם גילו כי השוק הגיע לרוויה בתחום העיסוק שלהם באזורם. או שבגלל שלמדו משהו שלא באמת עניין אותם מעולם לא היו באמת טובים בו ולכן השוק רצה אנשים אחרים.
כדי לצאת לחינוך ביתי צריך להסתכל פנימה לתוך עצמנו ולסדר מחדש את סדרי העדיפות בחיים שלנו. כאשר יצאנו לחינוך ביתי לפני יותר מעשרים שנה, היינו שנינו בעלע קרירה מרשימה בתחום ההייטק והפרסום. אך כיוון שלקח לנו מספר שנים להרות ולהביא ילד לעולם, החיים הובילו אותנו לבחון מחדש את כל הערכים עליהם גדלנו. הבנו שלראות את ילדינו מאושרים בשיגרת היום יום היא הערך העליון מבחינתנו. ולשמוע את צורת הדיבור במשפחתון של הבן הבכור שלנו ולדעת שהוא נתון לשיח אלים כל יום כל היום לא היה אופציה. את זה הבנו אחרי ביקור בכשלושים מעונות יום באחת מהערים הגדולות בארץ. כך שהיינו צריכים לשקול מחדש את אפשרויות ההכנסה שלנו לנוכח העובדה שאחד מאיתנו יצטרך להישאר עם הילדים בבית.
במשך השנים שינינו את דרכינו פעמים רבות, למדנו לשלב החלטות הגיוניות יחד עם החלטות רגשיות. במילים אחרות יצאנו למסע החיים. שגילינו עם השנים הרבה יותר מורכב מללמוד מקצוע ולעבוד בו להתחתן ולהביא ילדים. היינו שותפים ביוזמות רבות של משפחות שהתגבשו לקהילת חינוך ביתי אזורי. כי בכל מסע עם חבר הדרך ארוכה פחות.