התמודדות עם הבדלי השקפה אצל הילד

כאשר נולד ילד נולדים איתו חלומות לגבי העתיד שלו. אך זה לא ממש מדוייק כי יש ממד אנוכי בהבאת ילדים לעולם. גם אם זה בתת המודע שלנו. בואו נראה, אנו נושאים איתנו חלומות במשך כל שנות התבגרותנו ולעיתים אנו מוותרים על החלומות שלנו מפאת אילוצים או ייאוש ועצלנות שמובילים אותנו לוותר לעצמנו. אך אנו ממשיכים לקוות לראות את הילדים מיישמים את החלומות שאנחנו וויתרנו עליהם. הנושא הזה בא לידי ביטוי בכל מיני תחומים. לדוגמא המקצוע שבחרנו בו ובסוף שנאנו ולכן אנו מקווים שהילדים יבחרו במקצוע אחר, או לחילופין קשה לנו לראות אותם במקצוע אחר משלנו גם אם אנו שונאים את המקצוע רק בגלל שחלמנו שהם ימשיכו להחזיק את משרד עורכי הדין שהקמנו. או המקצוע שלא בחרנו בו בגלל שהורינו לא הסכימו או בגלל סיבות אחרות ועכשיו אנו מייחלים שהילדים שלנו יגשימו חלומותיהם אבל בעצם אנחנו עדיין כופים עליהם את החלומות האבודים שלנו. גם לגבי השקפה דתית קשה לנו לקבל את העובדה שהילדים גדלים ואולי לא רואים איתנו עין בעין את העולם הרוחני. במיוחד אם השקענו מאמצים מרובים להציל אותם מהשקפה כזו או אחרת ולטעת בהם הבנות מסויימות. (על כך בהרחבה במאמר אחר)

חשוב לזכור כי כל נשמה ירדה לעולם לעבור את המסע האישי שלה. אנחנו הגענו למסקנות מסויימות לגבי החיים דרך התהיה והתעיה שלנו במבוך החיים. ועכשיו הגיע תור ילידנו לעבור את מסלול המכשולים של החיים. ליפול הרבה פעמים ולקום ולהמשיך ללכת. בדיוק כמו שלא נלחצנו יותר מדי כאשר הם היו בני שנה ונפלו על השטיח. ולמרות שבחיים כמו בחיים הם לא תמיד יפלו על קרקע רכה או יציבה, ובדיוק כמו שליבנו החסיר פעימה כאשר הם היו בני שנה, כרגע נדרשת מאיתנו רמת הסתגלות והתבגרות נוספת בקבלת המסע שלהם על כל נפילותיו והפצעים שהם יחוו.

כמובן שזהו שלב קשה בהתפתחות שלנו כהורים, כי בדיוק כמו שניסינו להגן עליהם כשהם היו קטנים ולרפד את האזור כדי לרכך את הנפילה שלהם כך אנו יודעים שהנפילות בגילאים מבוגרים יותר יכולות להיות כואבות הרבה יותר מהמכות בברכיים שהם קיבלו כאשר היו תינוקות. ברור שהאינסטינקט ההורי שלנו הוא לעשות כל שביכולתנו למנוע מהם את הכאב מהטעויות שעשינו. ברור שהתקווה שלנו היא להראות להם את האור ושהם יקשיבו ללקחים שלנו ולא יגששו באפילה. אך זוהי לא דרכו הטבעית של העולם להתפתח. דרך הטבע היא ששאנחנו עשינו את הטעויות שלנו והם צריכים לעשות את הטעויות שלהם. בדיוק כמו שלא הגיוני שנמשיך להחזיק אותם בעגלה או בידיים כל היום כדי שהם לא ייפלו. ואם נהיה חרדתיים מדי, וניתן להם להתחיל לזחול או ללכת מאוחר יותר לא נמנע מהם את הכאב רק נעכב את ההתפתחות הפיזיולוגית והשכלית שלהם. כך גם בכל מה שקשור להתפתחות בתחומים אחרים בחיים. כמובן שאנחנו יכולים ומחוייבים להדריך אותם, אך אם לא נמצא דרכים רגועות להדריך אותם בילדותם ונערותם, נחסום כל פתח לתקשורת ככל שהם יתבגרו. וניצור מצב שכאשר הם ירצו את עזרתינו, תמיכתנו ומילה טובה הם כבר לא יעיזו לבוא לבקש. לכן חשוב לדעת להדריך אך גם לשחרר. כבר מגיל אפס, כאשר אתם הולכים אחורה ומחזיקים להם ידיים ואט אט משחררים אתם מפתחים את הכישורים והאינסטינקט ההורי לשחרר בזמן כדי שהם יעשו את צעדיהם בצורה עצמאית. דמיינו כמה אושר התמלאתם כאשר ראיתם אותם צועדים את צעדיהם הראשונים בעצמם או מכפתרים חולצה פעם ראשונה. גם בנערותם ובבגרותם הם צריכים להרגיש שאנחנו סומכים עליהם אך שומרים מרחוק.

אני רוצה לסכם במילותיו המרגשות של הרב קרליבך. יש שלוש דרגות של הליכה משותפת. הליכה לפני השני, הליכה עם השני, והליכה אחרי השני.
ללכת לפני הילד זה אומר להוביל אותו. רוב ההורים מוכנים לעשות את זה. אני אלך לפנייך ואומר לך מה לעשות.
ויש ללכת עם הילד שלך וזה חשוב מאד לתת לו יד ולעזור לו. ברוך השם, הורים רבים יודעים לעשות זאת.
אבל ללכת אחרי הילד שלך? זה כבר לא פשוט. כלומר לתת לילד כל כך הרבה ביטחון במה שמיוחד בו, עד שיהיה לו כוח ללכת בדרך המיוחדת שלו – זה דבר שלצערי הורים רבים עדיין לא למדו.
איני חושבת שצריך להבין שישנה דרך אולטימטיבית אחת לחינוך ילדים, אך נראה לי כי צריך בכל שלב בחיים לבחור את המינון הנכון בין שלושת הדרכים. שלושלתן צריכות להיות נוכחות במודעות שלנו בכל עת ברמה כזו או אחרת וצריך לאזן בינהן.

יחד עם זאת זיכרו תמיד, לא לשפוט את עצמכם בצורה קשה מדי על כך שלא תמיד בחרתם במינון הנכון. גם אנחנו ההורים עדיין בתהליך התבגרות יחד עם מצבי החיים שהילדים שלנו מעמידים בפנינו. אף פעם לא מאוחר לתקן. רק נשאל את עצמנו כיצד פעלנו עד עכשיו וכיצד נרצה לפעול מעכשיו. כי מודעות היא לפחות חמישים אחוז מפיתרון הבעיות.

תעקבו אחרינו

כוחות העל

החיים מלאי אתגרים מרגע שנולדנו. בעבודתי כמטפלת רגשית אני נפעמת כל פעם מחדש לגלות עד כמה אנשים שחוו חוויות שונות מאד מרגישים את אותו ריסוק רגשי. השאלה האם נבחר להתחסל או להתחשל מאירועי החיים הכואבים שחווינו. בואו ללמוד כיצד לנצל את כאב החיים לצמיחה ואור בחייכם.

התוכן נכתב מאת:

תמונה של מרים דרורי

מרים דרורי

על ידי השילוב של תובנות עתיקות יחד עם חדשות יותר זכיתי לתת כוח לרבים אחרים להתגבר על משברים או לצאת ממצב דיכאון ולחיות חיים מלאי משמעות ושימחה. עכשיו אני פה, בראש ובראשונה להיות לך אוזן קשבת. אך גם לתת לך מהתובנות שגרמו לי לצאת מהדיכאון והחרדה ללא תרופות פסיכיאטריות וללא אשפוז. לתפקד כאמא שונה לחלוטין מהורי, לבנות זוגיות אוהבת ובריאה ולחיות כל יום מתוך תחושת שמחה, שלמות ושליחות.

תמונה של מרים דרורי

מרים דרורי

על ידי השילוב של תובנות עתיקות יחד עם חדשות יותר זכיתי לתת כוח לרבים אחרים להתגבר על משברים או לצאת ממצב דיכאון ולחיות חיים מלאי משמעות ושימחה. עכשיו אני פה, בראש ובראשונה להיות לך אוזן קשבת. אך גם לתת לך מהתובנות שגרמו לי לצאת מהדיכאון והחרדה ללא תרופות פסיכיאטריות וללא אשפוז. לתפקד כאמא שונה לחלוטין מהורי, לבנות זוגיות אוהבת ובריאה ולחיות כל יום מתוך תחושת שמחה, שלמות ושליחות.

אולי יעניין אותך גם...

רוצים שינוי בחיים?

7 עקרונות לשינוי התנהגותי שיכולים לשנות את החיים שלך – מספר 3 יגרום לך לחשוב פעמיים! רוצה לשנות הרגלים ולחיות טוב יותר? הנה המדריך שעובד

קרא עוד »